כתיבה של תסריט ישן של עוד שחקנית משנה בחיים הקודמים שלי… (חלק א') פברואר 22
הי אגו, חזרתי… טוב, אין מנוס, חשבתי שלא אכתוב לך לעולם. דחיתי ודחיתי את הכתיבה של תסריט ישן של עוד שחקנית משנה בחיים שלי כרגע. התחמקתי מדיבור על/ עם/ איתי/ איתך/עלייך. את יודעת מה זה אומר?
זה אומר שאם התחלתי לכתוב משמע לדברים יש משקל, משמעות ואני קובעת את הטון והתוכן. אני יכולה לחזור ולשוב לכתוב, למחוק, לצבוע/לשנות/לתקן/להתחרט ולעצב מחדש, ממש כמו אפקט הפרפר- לכל פעולה שלי תהיה השפעה קטנה או גדולה למה שעתיד לבוא. ולך, לך אין ולא תהיה עוד היכולת לשלוט ולמלוך בממלכת הפחדים שלי. זהו. זה נגמר. הפחד שלי יוצא למלחמה מולי ונגדי, את כבר לא קשורה. אז תודה. תודה על השיחה היום, אני מודה לעצמי (או שלא) שידעתי כבר מה תגידי לי. לא אשקר, אכן, לפני שבועיים, התדר שלי היה מכוון לתדר הפחד, הוא גר חדר לידי…
שמעתי את אותם הדברים כפי שנאמרו היום בשיחה, ממש, כמעט אחד לאחד. דעי, שאם אני כותבת לך עכשיו הדבר אומר שאני מוכנה. אזרתי אומץ לראות את המילה הכתובה. כי מילא לשמוע רק בראשי… זה קל. (זה אני עושה כל הזמן). משאירה את זה שם ומניחה שזה יעבור… הקולות בראש.
המשך יבוא… עם כותרת זהה, חלק ב'