בוקר של שבוע קודם…קשב ושקט…
כרגע יושבת בשקט לומדת אותו עכשיו.
היום בבוקר שאלתי מיד את רותם, שקם מהר מהמיטה לספה ושאלתי לתומי, לעזור לך להתארגן?
וענה : "רגע אמא אני באמצע לשמוע משהו…" אני שואלת, מה?
והוא אומר : "רגע, רגע אני חייב להמשיך להקשיב…"
כלפי חוץ, כשאת מהצד מסתכלת, הדבר נראה ממש ברור ומרגש.
המהירות בה עשה את הדבר, מנח הגוף והראש מונח, נוכח וממש נראה כמאזין למשהו שלי אין בו כלל חלק.
אני- בשקט ובראש רואה (ואני לא מגזימה) עוד רגע מכונן בבוקר שגרתי.
שמעתי אותו אומר (לא בהכרח לכיווני)
"אני פשוט לא שמעתי הכל וחשוב לי לדעת כי הלכתי באמצע… באמצע עניינים עם השוטרים והגנבים…"
אני-שוב שקטה. מבינה. מתרגשת.
ממשיכה בשלי ואז הוא קם ואמר:
" טוב, יודעת מה, אני יכול להמשיך להקשיב גם שאגיע לגן…"
התארגן והמשכנו לנו ליום שגרתי אבל רק כביכול רגיל.
בוקר שבו את מקבלת חומר למידה טהור, חומר של החיים עצמם בלייב.
כאן ועכשיו. ממש אצלך.שלך. דרך הבנים שלי שרק מגלים לי עולם .
