#בצל#הצל שלי ואני
ככה זה אצלי, מכינה לי את מה שטעים לי ותוך כדי פועלת ללא הפסקה וזה הול כך:
חותכת/ מסתכלת/ עוצרת. מביטה/מצלמת/ממלמלת…/עוצרת ( כן שוב) כותבת/ וכך חוזר חלילה. יותר משעה להכין סלט. הדבר הזה נקרא- זו שוהה בזמן. איף, כמה שזה נהדר! יצא ממש אבל ממש טעים. ממש, ממש נעים להיות ברגע-עם. עם מי, כן, עם ה-אנוכי.
זה מה שיצא:
במקום לענות מהקול של זו שבמצוקה/ מכניסה עצמי לפה. כמו נכנסת לצינוק הפרטי שלי וזאת מתוך בחירה. שוב/ הקול/ עם/ הטון/ שאגר-סיבים/סיבים/ קוראים לזה/ האגרסיבי ואני. אולי אקרא לו מעתה/ קולה/ של/ המכשפה הרעה. אחריה/ אני יודעת/ מגיעה/ המכשפה הטובה. טווה/ יחד איתי חוטים ולא עוד קורים. ככה/עם כיוון השעון/ מתוך/ כל/ שלל/ המקרים/ השוללים אותי. שמים אותי בפינה החשוכה. אותה/ אני/ כל כך/ מכירה וכבר/ לא /מוקירה/ בלי/ סוג של/ "תודה"/ ומודה /לתודעה/ שכבר לא/ טועה/רק/מכוונת/לי/ת'תדר/אומרת היא/יהיה בסדר/ תכף/תשוב/לה/ ההכרה/ מתוך/ הקרה. מגלה פתאום/מעל התהום/אוצר/ של ממש/מתוך מה שצומח/ מה-כאן ועכשיו.
הולכת להכין /בדיוק עכשיו/ ממנו וואחד/ סלט. שם בצד, יושב לו בַּצֵּל ה-בָּצָל. קוראת לבוא ולהציל את המצב.
חותכת אותו/דק/דק. כמו רוצה אותו בתוך הסלט/לחוש בטעם/ ולא/ נוגסת לי/ בבשר החי. קוראת לתירס המתריס, שואלת אותו/ היי/אתה/ לאן את רץ?/ בוא הנה/ תכף ומיד! הוא סוגר בום/ ת'תריס/ בול/ לתוך/ הריס.
צועקת לו מרחוק/ תירססססס אל תכעס… הוא עונה ככה מהצד/ עזבי אותי מיד/ אני תוסס עכשיו/אולי אשוב עוד מעט…. כשלא אהיה ב-מהוסס/ מאוס/ לעוס כל כך.
אנ'לא מתייאשת/ לא קוראים לי יואש/ בואו/אני לא כזה/ במצב נואש. זה סך הכל אנושי/ לא? ממשיכה ומוסיפה טוֹנָה פלפל/ מלא מלח/ דק/ דק/דק. מוסיפה/ טוֹנָה/ טוּנָה. קוראת למיונז/ שיתייצב מיד/מהר/מהר/לרכך את המצב/ בלי להסס/ עושה זאת/ בשנייה שהוא מונח. מערבת/מערבת/ יוצקת קצת/ רכות/ וקוראת שוב/למיונז/ שישוב/ צריכה עוד/ קורט/מן/ הרכות. טועמת/ ממלמלת: ממממ שומעת את החֵךְ אומר: תודה, שבתי לחייך.
