בכל בוקר היא קמה/ תולה את החליפה /היא ממש כבר עייפה/עולה היא על/פסי הרכבת/מפלסת דרכה/אל הקשת בענן/ בה שלל צבעים/היא לא צריכה לבחור רק צבע אחד/ כשהיא יכולה להיות/ כל הצבעים גם יחד/ עכשיו היא לא ניתנת להחלפה/הקופה התקלקלה/היא כבר לא קונה בהקפה/היא עכשיו שותה/קפה נהדרמצאה היא את המקור/ אי שם/ בקן הציפור/אין כל אפשרות/ שוב/לחזור/לאותו הבור/ בו נמצאים/ מקור כל הקולות/ כאשר שלך נקבר אי שם/ בין ההריסות/היום הגיע הזמן להשמיע את/ה-קול.
להרגיש שהחיים הם חיי נצח זה בדיוק הזמן בו אתה ממש מצליח להתחבר ליופי שנמצא ממש פה, לידך. כשהטבע מרגיש שאתה פנוי הוא מצליח לחבר אותך לאמונה שאין באמת סוף. יש תמיד דרך ותהליך, מחזוריות ולך הוא מאשר שתמיד יש קיום.
אז/ זה בסדר ליפול/ לתוך האפל/הדבר חשוב /שם הפלא מתגלה/שאתה מרשה לעצמך לשחרר/אתה מבין סוף סוף את המשפט/ תמיד חשוך לפני עלות השחר…