אני כאדם חי וגם חי ועם עוד כמה. חי-עם
בהתחלה ניבט מולנו משהו יפה למראה כמו אימא למשל. בהמשך אנחנו גם יודעים מה הטעם של כל אחד חוץ ממנה. חשים את המתוק בעיקר כשאימא כאן ליד. חמוץ. מר. מלוח. לפעמים קצר חריף. אחרי הכל זהו טעם נרכש. נרחש. או טעם של קש שיואוווו .יכול להיות משהו לא אהוב במיוחד. לפעמים זה קשה. פעם רך כזה שגם נמעך ואז אוי אחחחחחחח איה אווץ' זה חריף ממש. משהו נשרף. מתאדה. מִתאַיֵיד. כעת אני העדה שמתעדת איך הכל מסביבי מזכיר לי חיים. מה הם טעמי החיים. אני מודה, אוהבת את כל הטעמים במידה. גם בהגשה וגם כשאני לובשת ת'חולצה ולפעמים כמו חלוצה אני יכולה ללבוש, כמו להיות גם במידה S.
נראה כמו טעם החיים, לא?! לעיתים אנחנו שואלים מה הטעם? מנסים שוב אולי עוד נאהב. משהו אולי ישתנה, יקבל זווית, תפנית שונה. הכל תלוי במבט שניקח ואז נפנה, ימנה, שמאלה אין זה משנה העיקר שנגיע לעמק השווה. זאת אם נביט למה שניבט ומה שבטוח הוא תמיד מוביל להנבטה. נכון זו עבודה וכל עבודה יכולה להוביל לעובדה ולא עוד לבדיה.
