שהיקום מרים לי להנחתה (ולא סתם אסביר בפוסט אחר). וואלה, אני חופשי זועמת שאין לתאר ויחד עם זאת, ההנחתה הזו באה להעיף אותי ולטעון אותי בפול פאוור שתכף גם אתאר ועוד איך אתאר את האין לתאר ומה הקשר של האירוע קשור גם לאזרח הקטן, ובעצם לכולנו ולכל הנוכחים שהיו באירוע לא יוצא מן הכלל. איך אלו הם גם אני, אתם ובעצם אנחנו. מה באין לתאר הזה מציג מציאות קיימת, נוכחת, מסובבת, מסבכת ומסבכת ואז מכבסת (ובלי מרכך), מייבשת על חום גבוה גם כשלא צריך וואלה גם פאקינג תולה… כך במשך שנים על גבי שנים… מה לדבר ולאופן בו בחרנו פשוט בשתיקה והדבר כבר יצא משליטה. הפעם השתיקה בכלל לא יפה לה ויפה שעה אחת קודם והגיע העת לשים סוף להשתקה הזו ע"י הפחדה ועוד לשלם כפול במחיר ואין מדובר כבר בכסף, כן או לא. אלא זלזול בצלם אנוש.
כשזה עולה לי, זה עלול לצאת ממני במגעיל שלי אז עוצרת עכשיו.
מסקנות אולי יגיעו בסוף או שלא. שאצליח לְאַגֵּד את הַהֶגֵּד אולי עד אז אֶגֶד יסיקו את המסקנות עוד לפני. רק נדמה מהכתוב שפגעו לי באינטליגנציה אבל לא ממש. אלא דווקא עוררו את זו הקיימת ובשמה-האינטליגנציה שדווקא הכי עובדת אצלי (כשצריך להודות אני מודה) והיא ממש חזקה וקוראים לה אינטליגנציה רגשית ושזו מתעוררת ווע'לנה כמה אדים יוצאים ממנה ( ועוד כל מיני אבל זה לא המקום) כמו קומקום שנשכח על הגז… קומקום שאיבד צלם אנוש "אההה הצילו, מישהו, משהו שם… הלו מה נסגר??? "
למה? זאת אחרי שקיבלתי את התגובה הכי שפופה, חסרת חיים ומה אני אגיד לכם, נכון… פרצופה של המדינה… קבלת תשובה בדיוק לאן דרכן של כל המוסדות במדינה הריחקו לכת ועכשיו לא רק עולה הסרחון, עכשיו כבר מריחים אותו…
לא אציג סיפור וחפירה. אציג את המציאות שלנו בכל פינה ולא רק כשנוסעים עם אֶגֶד כמו מה קורה כששוכחים לעצור בתחנה הקודמת…
המשך יבוא… (אֶגֶד אל תשכחו לעקוב #רקאומרת).