8.6.25 הכאב משחרר. הוא הלך והתחזק יותר ויותר. היום ובכלל כל פעם חשבתי שזהו, הוא נגמר. ואז מוש בן ארי מנסה לנחם אותי ושר לי: "כי לפעמים במסע ומתן מורידים אותנו נמוך וזה קורה ביני ובינה ואני מרגישה כי הנשמה קוראת רק לצאת ולעוף בכל פעם שביני לבין עצמי משהו נקרע. שאני רבה בין הטוב והרע. כשזה קורה אני מחפשת לי מקום לשבת בשקט, להתבונן מה מתרחש בתוכי ואז בין לבין מחשבות סותרות, חשוכות, אני שואלת את עצמי, היכן זה פוגש אותי, הרוע הזה, מהיכן אני מכירה אותו? מה משתקף לי דרך עולם כאוטי של אחר? בעודי במרה שחורה מתפרץ לו אברהם טל ושר לי: "הזמן יעשה את שלו…" ואני בקולו של ארכדי דוכין עונה לו, עזוב באמא שלך, עוד שוטה נבואי מה אתה לא מבין? "נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה…" וכנגדו מנסה את אורו שלמה גרוניך, אולי הוא יצליח: "עוד טיפה, עוד קצת…צעד אחרון לפני ירושלים…". מוקי לא נשאר אדיש ומדבר על שלום. קוראת אותו עכשיו ומדהים עד כמה כל מילה ומילה משקפת את מה שאנחנו עוברים עכשיו ובכלל תקופה ארוכה ולא בגלל המחלה, או המלחמה אל מה שקוף לנגד עיננו וכולם מתעלמים. בין היתר חיפוש אחר השלום הפנימי, חיפוש הבית הפנימי שלנו, קול הנשמה כמו קול הנשימה. קול הנחמה והחמלה העצמית.
רבים יודעים, רבים שותקים. כל נשמה יש לה תפקיד מיוחד בעולם, בראש ובראשונה עליה לדאוג לעצמה. כן, בכל מחיר. אין טוב ורע. זה שאת חשה את הכאב זה אותו כאב של אותה נשמה. כל הנשמות תקועות באותו המטריקס… כל אחד והסיפור שלו. הרי לתוכן אין משמעות אלא להבין מה אנו מרגישים, מתנהגים, חושבים… פועלים…. את מבינה היטב, כולם התעייפו ובצדק.
ככה זה שלא משנה מה קורה ועד כמה הוא אפל וחשוך, מישהו יגיד שהשמש עדיין זורחת אך אביב גפן יגיד לך, שיש עוד מיליארד טועים שאת … ואת הירח שמו גבוה בכדי שלא נוכל… ואז תעשי את עצמך רוקדת ושמחה כי יש את שורוש שמנעים לנו ת'זמן והוא בכלל לא יודע שאת לא רואה טלוויזיה כי זה לא כזה תדר מיוחד. מספיקה לך המציאות בה את נמצאת שיוצרת לך אירועים דרכם את עושה עבודה. מה שאת רואה במראה ומבקש כבר להשתחרר ממך…
ה-7 באוקטובר לא עשה את שלו.. מוססו כל יכולת של הצלם אנוש להכיל האחד את השנייה, גם לא את הילדים ( אך זוהי תופעה כמו כל התופעות ככה זה שטת זן נדיר עונה לי קורין אלאל) וזה מובן אך לא מקובל אני עונה לה. אך לא אהיה קשה, איש איש והתעוררותו בזמן שלו.
היצר שלי ממשיך ליצר עוד ועוד יצירות שהם לא שלי אך משקפות את מה שלפעמים איני רוצה לראות עוד ואני מבקשת לעצמי למצוא מזור, משהו..מישהו… לא, אני לא מאמינה בכדורים. אז שאלתי את ברי סחרוף שתמיד מביא עמו את האמת הנסתרת. שאלתי תגיד לי ברי, אם לא לוקחים אספירין מה יעזור לי להביס את הכעס הזה? הרי מי כמוך יודע שדווקא במקומות המוכרים לא שומעים לא רואים כאילו אנחנו אוויר. מתי יגמר הסרט, איפה בקרוב המציאות. ברי, התמונה כה מטושטשת והצליל לא ברור. הרי אתה יודע, כולנו עבדים גם אני למרות שאני פותחת פה גדול…. עדיין איני חשה עונג אלא מחכה למנה אחת אפיים (דליה בובה ממוכנת) ולא בקטע טוב. מה בסך הכל אני מאחלת לנו, שנהיה חופשיים ואלוהים עונה לי רק את יודעת….כן…
אנחנו העוגן של עצמנו עוגנים בטוחים בחוף מבטחים ולא עגונים. תקשיבי לקולו של יואב יצחק המזכיר לך את מה שאת כבר יודעת "כי הדרך אל האושר רצופה היא מכשולים רבים…" הבנה שאין באמת מענה ואיש אינו יודע ולרוב תהיה לנו ציפייה -איך זה שאין מענה?! לא באמת שואלת או לא מבינה, המענה מגיע מתוך הנפש פנימה. ככה זה שמסע החיים מחזיר אותנו להקשיב להוויה, לקול הנשמה וזה לא קל ויותר מכך, מאוד קשה להסביר את העומקים של הדבר אך במילה אחת, עם כל הכאב והייסורים, פשוט, קסם. אז אני מנסה לסיים את הכתיבה אך גם יובל בנאי רוצה להזכיר לי משהו חשוב שאתן לו במה: משהו בחייך עומד להשתנות. תאמיני גם אם מעלייך אורות ניאון ומעל עיר בטון. תאמיני לי, אני רואה מלאך והוא אומר לי קח את שנות התשעים. ואז פתאום אני מבינה שאני סתם בחלום בלהות, חלום כהה כזה… ופתאום אני שואלת את עצמי, שנות ה-90???
היי ענבל, מה גם את פה??? היא עונה לי, אף פעם לא הלכתי…זוכרת, כבר תקופה שזה מה שאת שומעת ברדיו…אותי… את אמדורסקי… אני: אחד ועוד אחד שווה שתיים?
נכון, אל תתחמקי ותתעייפי לכתוב את הכוונה, תני את הפאנץ"
אני: עזבי אין לי כוח לא ישנתי כל הלילה…
מזל שהיא ענתה לי: יודעת מה, סבבה תצרפי קישור, מי שירצה ויהיה סקרן הוא יפתח….
"חלום"ענבל פרלמוטר מילים ולחן: ענבל פרלמוטר
מתוך התוכנית 'שיר פרידה', שהוקלטה באולפני טלעד בירושלים בנובמבר 1995".
אני: וואו תודה
ענבל: בכיף יקירה, נשתמע
אני: מתי?
ענבל: עד העונג הבא….אה אה אה
אני: תודה באמת. אפילו ממש. תביני, התעייפתי, בדיוק הגיעו גם חברי הלהקה הדג נחש דופקים לי בדלת…ומה אני אגיד לך כבר לא שיר או שניים כה אקטואליים אצלם ואם לא אעצור כאן, הבית יתפרק אך לא שלי כי אני לא יוצאת מהחורים מכיוון שלא נכנסתי אליהם אף פעם. גם אם ניסיתי תמיד פלטו אותי החוצה, הקיאו.. הכו…נכון אומרים כנסיית השכל: …..
אך אל תשכחי את המילים לשיר אף פעם לא תלכי לבד. כי אלון אולארצ'ק מזכיר לך את מהות מסעה של הנשמה כשהיא היא הולכת בדרכים. אז כמו שאומר ארכדי נאמר כבר הכל, הוא אומר בו זמנית שאין לו דרך לתאר את האושר הזה כשאתה אידיוט חכם שמבין שהאחד בא והשני מגיע.
אלוהים:
אני כותבת המשך יבוא… ו….
אריק איינשטיין, רגע, אפשר?
אני: בטח, שאני אגיד לך לא???
אריק איינשטיין: נכון, אז ארכדי דוכין שר נאמר כבר הכל… ובכל זאת יש לו מה להוסיף לזה, עוד מילים ועוד לחן וזכרי שיש בך אהבה והיא תמיד מנצחת שבין האפל לנסתר בחייך מצאת את התקווה ובחרת בחיים ויש לך תקווה קוראים לזה אהבה הבת מהו נר התמיד, נר לרגליך שלא כבה אף פעם והגיע העת להגיד תודה, שלום ולהתראות. את כבר לא משחקת תופסת או מחבואים, שוברים את הכלים לא משחקים. את יורדת מהחוטים את כבר ילדה אמיתית ככל הילדים. את לא מרקו ואת אמא כבר מצאת… חזרי ילדתי למרחב הפוטנציאלי בו הכל אפשרי כך מהדהד בתוכי קולו של וינקוט מאי שם….הייתה תקופה ילדתי בצורך שלך להיחבא אך אינך יכולה עוד להסתתר, מי כמוך יודעת שטוב שהיה ונגמר וכי סופו של דבר ( מעשה בחמישה בלונים) אסון לא להתגלות… תשאלי את … סופו של כל בלון להתפוצץ אך אם משחררים את האחיזה מהקרקע לא קורה דבר, ההפך שהרוח בקרבך כבר לא תרגישי אחת שהקריבה נפשה. אלא במות כמו בחיים, הנשמה הינה נצחית וכשהנשמה ערה, ורוח אפו בקרבך, שום דבר לא יכול עלייך. שאת זו שבחרת לגלות תעצומות נפש וידעת ללכת גם כשהיה חשוך, את היום מוכנה לצאת לאור לחיים חדשים.
אם לא די לך בכך, שאלי את יונג, הוא הרי חופשי מדבר דרכך, מה הוא אומר?
יונג: עזבי אותי באמא שלך, כבר מאוחר, תבואי מחר.
אז אני עוצרת עכשיו כי הילד שלי בהולד מול מהמסך… הולכת לשחק איתו מלחמה אך עם חמלה, כי גם עם קלפיי פוקימון אוכל למצוא את התשובה, כי לכל דמות יש כוח משלה ולא נלמד יחד רק על מספרים באלפים אלא נשאל גם את הדמויות איזה כוח יש להן ויחד רותם יכנס למעגל העוצמה שלו ויגלה את הכוחות שלו שנלקחו שלא בכוונה על ידי אחרים וגם היא נשמה והוויה בפני עצמה שצריכה לפגוש את הסבל בכדי להכיר את הטוב שבו.
הצגת נתוני השימוש והמודעות
