המשך לטוב היות האדם מפגר. שוב, דרך שיחות שלי בשלבים שונים מול ועם אנשים בעבר. מגלה שאז לא שמעתי אותם טוב אך מבינה היום. אני לא באמת מיוחדת, חדה או סוג של חידה. עכשיו מתירה לעצמי להיות מי שאני, בדיוק כך בנוכח. (אגב, מתחבר גם לעניין הטכנולוגי…)
חברה: אושר, תקראי מה כתוב פה, אני לא מבינה, מרגישה שאני מאבדת את זה אני כבר לא מצליחה האם להבין את המסר איכשהו או שיש בו עוד מסר וכל הודעה כזו אני מוצאת עצמי במאבק של ממש…
אני: קוראת את ההודעה בווצאפ ועניתי מיד. הבנת נכון. חברתי היקרה, עוד לא הבנת משהו? לא שמת לב שאנחנו מוצאות עצמנו כל פעם מחדש מנסות לפענח הודעות כאילו אין אנו יודעות את השפה. התרגלנו באופן אבסורד לקרוא מתוך המעוות, לא ברור, רב הנסתר על הגלוי ובואי, יש לנו מיליון הודעות כאלו. מתי כבר נפסיק את ואני להילחץ? את יודעת מה אני עושה לאחרונה כדי להרגיע את עצמי?
חברה:
אני: משחקת אותה מפגרת. הרי אנחנו לוקחות בכובד ראש גם עניינים שלא שלנו, רצות עוזרות רק כמה שניתן, שיהיה טוב, מוותרות על הבית. קוראים לנו, ובבום טראח אנחנו שם. לא נושמות לא אוכלות. פשוט שם ושם ושם. כן אנחנו טובות אבל את חושבת שמישהו רואה את זה, את יודעת שלא. את יודעת שאנחנו הוא המוקד והמוקש.
חברה: נו, אושר, די עם השטויות שלך…
אני: כן, כן, אני רצינית. אני מוצאת את עצמי במאבק, עושה את המיטב לכל מצב ופעולה… למה אני צריכה את זה? אם אני מבינה את הכתוב פשוט כמשמעו, למה אני צריכה למצוא את עצמי מתייסרת? דווקא שאנחנו רצות, מתקדמות לברר, בלחץ הכל סוגר עלינו לנסות להבין את הגלוי כמשהו נסתר. זה לא נראה לך אפרופו מפגר אלא כבר משוגע, מתיש? מה את חושבת שעושים רוב האנשים? ולא, לא מדובר פה בהקטנת ראש.
חברה: גם בלחץ…
אני: אז זהו שלא… אנחנו המגדילות ראש, יוצאות מהכלים וכולם בנאיביות אומרים: "מה, אה, לא ידעתי… מה באמת" הם עושים זאת טוב מאוד ולכן מהם לא מצפים, גם לא כועסים. עכשיו, עכשיו אני מנסה להיות מפגרת, כן, אחת שנמצאת מאחור, לא מבינה, כי זה לא משנה מה אבין אקבל על הראש. כשאת מפגרת את רגועה, פחות נכנסת למאבק פנימי. כשאת באמוק, לוחמת את מלחמתם של אחרים, מלחמות לא ברורות. את לא רק מתעייפת אלא גם יוצאת מופסדת. אין לרחם על המפגר, הוא לא יודע שהוא כזה והוא בעולם שכולו טוב. זה רק אנחנו מרחמים עליו. את יודעת למה? כי אנחנו מפחדים להיות אותו מפגר אבל איך שלא תסתכלי על זה אנחנו לגמרי מאבדים את זה ומשתגעים, אז מה ההבדל?
ז כשנחליט רגע לקחת צעד אחורה אולי נצליח לראות את כל התמונה. לשמור על עצמנו אולי טיפה ,טיפה ממה שנשאר מהשפוי שלנו ולא נהלך כשפופים ופשוט שקופים…. כמו לנעול שקפקפים כי הם יפים אך גם בהם מזיעים ואתם יודעים מה השלב הבא…
