הדלת נפתחה ומאז אני בעלייה. הבעלים של עצמי. קוראים לזה התהוות. להיות ב-היות לצד ה-עשות.
איך דף זה נולד זה כמו לשאול איך שיר נולד והתשובה לכך –
דף זה נפתח כאות, סימן של אותו קול פנימי שאמר לי כך : FUCK IT עכשיו אני מדברת אותי כי אני אוהבת אותי ועושה זאת בדרך וצורה שאני בוחרת לעצמי, ללא חוקים ומסכמות…
וכמו שיהונתן גפן כתב: "בהתחלה זה כואב/אחר כך יוצא החוצה/וכולם שמחים/ופתאום איזה יופי/הוא הולך לבד…"
אז בדיוק כך. כמו צועדת לראשונה. ומדברת אותי במסע של בנייה מחדש. כאן תפגשו יותר מאשר את חמשת החושים הקיימים באדם. תקראו את מה שאיתי ולידי, בנוכחות שלי כאן ועכשיו. לפעמים לא תדעו מי מדבר עם מי ואם זאת אני בכלל.
אז בדיוק כך אני עושה. מחברת שלוש מילים, מחממת על אש קטנה ורצה להביא בצל מהשכנה. מוסיפה שני חרוזים, שמה במקרה שלי-הרבה פלפל והרבה מלח. מערבבת עם כביסה מלוכלכת (פחות בקטע של כבשים) מידי פעם זורקת קובייה של קרח אבל בסוף דואגת שיהיה לי חם 
מוזמנות ומוזמנים (בלי נקודה בין המילים שבינו לבינה) לשתף כל דבר שמתאים לכם או להגיב או שום דבר מהשניים. מי מכם שרוצה לשתף בהבנות, תובנות, שאלות מוזמן בשמחה.
אושר.
