איך אלו תמיד מופיעות לי על הדרך בסנכרון כל כך מדויק ואדייק שלא כולן צולמו באותה שעה אבל צולמו היום. מרגע הצילום הראשון עלו להן מלא, מלא כותרות. לא סתם אלא בהתאם למה שעשיתי, חשבתי. כן, זה בהחלט תואם להגדרה של האנרגיה שלי זורמת למקום בו תשומת הלב שלי מתמקדת. המפלצת שהתחפשה והתפוצצה/אפילו המפלצת לא רוצה להתחפש/בעקבות שיחה על מפונצ'ר או לא.
איך אפשר לשים לה כתר, תחפושת כאשר הייתה המלכה הראשונה והיא כבר לא רוצה עוד להתחפש אבל היצר גבר עליה והיא מוכרחה ולכן התחפשה המפלצת למרות הכל. בהמשך חשבתי על הבלון שהיה על ראשה בצורת כתר. תהיתי ביני לבין עצמי, נו מה לעשות סופו של כל בלון להתפוצץ…
אבל מצב מפוצץ זה לא בהכרח כזה נורא. רואים זאת גם בתמונה, משולש שמורה על עבודה שצריך עוד לעשות, מד מרחק,יש גם חצים שככה עוזרים, ואולי בסיום נוכל להדליק משואה…
אופציה אחרת היא, אולי מלכתחילה לבחור דווקא בבלון האדום. הבלון שעף עם הרוח ורק הרוויח לא משנה לאן בסוף הוא הגיע. תמיד הדברים נראים אחרת כשמסתכלים ממעוף הציפור… לא תמיד הכל שחור או לבן ואפשרי הדבר להיות גם וגם. כן, נכון שקשה להיות בלון שמתפוצץ שוב ושוב. אבל, איך שלא תסתכלו על זה, אם משהו לא יתפוצץ, הוא רק יגדל ויגדל ושום דבר לא מבטיח לנו איפה בדיוק הוא יתפוצץ. כן, זה חשוב לדעת האם מהשיחים בגינה או המסיחים מתוך שיח פנימי. זה קורה כשיש לך אורך רוח לפגוש בכל בלון ובלון בדרך ולא אגו נפוח. הסכמה פנימית להיות, עם ומול הפיצוץ. אכן, זה מבהיל ומשתק אך הופך להיות פיצוץ של דבר, ה-פיצוץ. אין פה עניין של הצלחה או כשלון אז ממליצה לפחות לנסות מאשר לנוס כשהמצב לעוס ובסוף אתה נשאר בחוץ, לחוץ, מחוץ… כשתנסו אולי תבינו עד כמה הפיצוץ, אחרי הכל, היה כה נחוץ. שווה לנסות, רק אומרת.
