שיחה עם סינדרלה
יש בקרים וימים שאני לא אני. בוחרת לי כל יום להיות בהיות של דמות אחרת. אולי היא תחשוב, תבחר בשבילי. מי אמר שאי אפשר, ניסיתי אולי. האם זה כדאי, זו לא שאלה. נראה לי שזה ממש יכול לעזור לי.
אני: סינדרלה יקרה, מה שלומך היום?
סינדרלה: אני בסדר. מה שלומך את? שמתי לב, שרצית לכתוב את שמי "לכלוכית" מה שינה את דעתך?
אני: צודקת ויפה ששמת לב. פשוט התבלבלתי
סינדרלה: התבלבלת, למה שתתבלבלי?
אני: כי פתאום נזכרתי שכן, לשם שלך יש משמעות והבדל בין השמות.
סינדרלה: אוקיי, נכון אבל זה לא ה-הסבר
אני: כן. שמתי לב שאין לי כל צורך לקרוא לך בשם העברי, איתו יותר הזדהיתי אי שם, במה שנקרא, בעבר. עכשיו, אני במעבר…
השם סינדרלה לא הסתדר לי עם הסבל שלך ועוגמת הנפש. גם כגדולה זה לא הסתדר לי ובעיקר המעבר בין לכלוכית לסינדרלה בתוך הסיפור. אפילו שכחתי שהיה שם נסיך
סינדרלה, מעניין
אני: כן, ראיתי דמות סובלת, לבד, מיוסרת מתייסרת ולא, לפחות בהתחלה דמות בוררת או מביעה כל מורה, כעס, צער על מר גורלה.
סינדרלה, זאת ראית כאישה או כילדה?
אני: כילדה ועד לא מזמן כמבוגרת.
סינדרלה: אם כן, מה השתנה לא מזמן שהפכתי לסינדרלה ולא לכלוכית?
אני: בגללי.
סינדרלה, תפרטי בבקשה
אני: עכשיו אני נקייה כמוך וכבר לא בתוך העפר כמו בת ערובה בערובה. כה צעירה אך בערוב ימיה. כבר לא מוכנה, רוצה, צריכה להתפלש בעפר ולהגיד, הכל בסדר. בואו, בואו כולם אקריב עצמי לטובתכם העיקר שאף אחד לא יסבול.
סינדרלה, יפה, יפה. אהבתי. בהצלחה ואל תשכחי שאני תמיד כאן.
