כשמישהו מוציא לך את הלב, ככה זה בערך נראה. איך זה מרגיש, זה כבר סיפור אחר. זה לא כזה כואב כמו שזה נראה אבל בהחלט היה, (בדגש על היה) בגלל מצב דואב כבר יותר מ-40 שנה. כזה עורב ל-הכול שזה בעצם ה-קול שהושתק, נדם מדם. אז גם לו נמאס מהמצב אז כמעט עזב הוא בטיסה הפעם בלי קונקשיין כי אין יותר קשר . אבל זה נגמר ועכשיו זה זמן מסע ויש בו לא מעט פעימות לב אבל בלי הדואב אלא נפגש ומדבר עם מה ששכחתי ובעצם קוראים לזה "ה-איך זה מרגיש". כמו בשיר של כנסיית השכל, "איך זה מרגיש, אף פעם לא באמצע אף לא קרוב מספיק, לא לקחת חלק, איך זה מרגיש נשאר לי בגדר חלום והתנהלתי כמו בובה בחלון ראווה, בגדר תפאורה בלבד ולא באופוריה בכלל. אם כי מתנהל בתוך האפור. עכשיו בראתי אותי שוב מחדש עם לב פועם ולא מפעם, נפעם מהבריאה מחדש וכן, בהמשך תבינו למה זה גם קשור לה-מניקה מתוך השד… ולא מנקה מהשדיים יחדיו
( מי שיודע, נא לא לספר סיפור שעוד לא נגמר).
המשך יבוא, מבטיחה! רק צריכה עוד טיפ טיפה זמן…