אחת הדרכים להגיע לרבים שאני מכירה ולצערי איך לא, פייסבוק הפך להיות "המקשר" ככה גם יודעים מי חי מי מת. אבל שאני אתלונן???! נשיקות.
טוב, אין מנוס הגיע העת לשתף ולספר לכם משהו שבחרתי, מהסיבות שלי ( איתן אני מאוד שלמה) לא לספר כבר בתחילת הדרך את הדבר הבא. אשר לכאורה נתפס לכולם כמשהו קשה, כואב וכל אדם היכן שזה פוגש אותו. לכן, הבחירה לא לשתף בחלקה נבעה מהנ"ל יחד עם רצון שלי להיות עם הדבר, לעבד במקביל לעיבוד שאני עושה מאז ניתוח הלב. וכן, עד שלא הוציאו לי את הלב לא ממש הבנתי. אז היה שם גידול שנקרא מיקסומה וזה היה שפיר- מה שהבנתי יאללה, לשפר ולמקסם. זה בערך מה שעשיתי מול כל תופת בחיי. כך גם לםני יותר מעשר שנים, הריון מחוץ לרחם, מהר את עלולה למות. אז פעמים זה הגיע לסף מוות… כשקלטתי שלא קלטתי ( פה חשדתי) והתכוונתי שוב לעשות ,✓ עצרתי לרגע ומאז
במשך שנה וחצי , תקופה לא פשוטה אך יחד עם זאת הכרחית ורק טוב יצא מזה ועתיד להיות לשארית חיי. למות בעודי חיה ולהיוולד מחדש . משמע, סיימתי את המסע של החיים הקודמים בהם פעלתי מתוך מקום הישרדותי ובשנה וחצי האחרונות, עסקתי בשאריות הקשות ביותר שיש לי לעמוד מולם ושבדיעבד חשבתי שכל העת עשיתי עם עצמי עבודה מאז שאני מכירה את עצמי. זאת מתוך מודעות אך טעיתי ואיזה מזל שעליתי על הטעות. תוך כדי כל המרוץ הזה, דווקא בשנה הנוכחית בה אני בשבתון מצאתי עצמי, מעבר לעיבוד האישי מקבלת מתנה נוספת. אין ספק, משהו לא מודע ביקש, אחרי כל התהליך שעשיתי שכעת הגיע הזמן לשרוף הכל ולהשמיד ברמה תאית. ככה אני קוראת לזה וזר לא יבין זאת, אני גם ידעתי שזה בדרך ( איך, לא באמת משנה). כדי לעשות כן, הגיע לו הגוש, הבדיקות, כן, סרטן. זה לא המקום כרגע לפרט איפה אני בגילוי, במהלך ( אעשה זאת בהמשך, מה שאומר, כשאני אדע כולם ידעו). למה דווקא עכשיו, מה השתנה? התשובה היא -כימו. מהסיבה הזו, שכבר אין לי ברירה אלא כבר לחשוף כי אם לא אעשה זאת אתם תראו זאת ואני לא רוצה לראות את הפרצוף שלכם באותם הרגעים. למעשה, אבסורד, אבל הסיבה לחשיפה איך לא, קשורה בתדהמה כשרואים שיש קרחת, אין גבות והשבוע, זה פסיכי,נזכרתי שיש גם ריסים. אז אולי צמד המילים "אין ברירה" לא מדויק כמו מאלץ אותי לחשוף משהו שאני ממש בסדר איתו והוא לא מבהיל אותי כמו שהוא מבהיל אחרים. אך עניין הקרחת כרגע הוא עניין מבחינתי -התמודדות ויחד עם זאת אני יודעת שזה חלק חשוב, שאם בחרתי למות אז זה כולל שיער ( ראיתם פעם תינוק עם אורך כמו שלי?!).
אז זהו עד כאן. אל תתקשרו הרי אני אף פעם לא עונה גם כשאני רואה ובטח לא עכשיו. מי שרוצה ממש להוציא כי חייב, אפשר לשלוח לי בפרטי אך לא מבטיחה שאגיב-פשוט מגלה חמלה למי שכן בוער בו לעשות כן.
יש בי משהו שרוצה לחבק את כל אלו שאולי כועסים ( בעיקר משפחה קרובה) שלא שיתפתי אבל לראשונה אני בוחרת שלא לחשוב איך אחרים מרגישים ולהכיל. פעולה עיקרית על-פיה פעלתי כי התחייבתי שלעולם אהיה טובה לכולם רק שכחתי שאני לא טובה לעצמי.
יש לי הרבה לספר ולשתף ולא רק בהכרח על הסרטן ומתי שנכון לדברים להדהד החוצה אוכל לשתף באהבה.
נ.ב
כשאתם רואים אותי ( יש בערך שבועיים טובים כביכול בין לבין טיפולים בהם אוכל לתפקד) אז רק בבקשה. בלי מבטי רחמים, אלא חיוך וחיבוק ( לא חזק כמו שאני רגילה לתת בעצמי) וגם לוודא שלא נשאר לכם גוזה באף -רותם כבר יודע.
יאללה חפיף 
שלא תחשבו, אשתף גם במה שלא חפיף אני לא גיבורה, אמיצה, מיוחדת… הפעם אני מסרבת להיות כזו.
