הוא ניבט אלי מהצד, ככה הציץ, הגניב לי מבט כזה של "היי, אני כאן, את באה, קורץ ומניד ראשו כאומר, "יאללה, בואי… אני פה, את באה…" . אז ברור שבאתי ואפילו קפצתי הישר אליו לישר מבט. אמרתי לו, "אהלן, אהלן… מה יש לנו כאן? ובכן רק אני הישר ראיתי "תחת" אני אוהבת להגיד "תחת" כי זה גס ( אסי וגורי) אפילו שזה לא משפט מקורי שלי אבל עמכם הסליחה, זה פשוט משהו שנדבק. נעמדתי מולו, אפשרתי לעצמי לנשום את היופי הזה. זקוף, מואר, מדויק כל כך… קוראים לזה, מושלם. פלא הבריאה. צילמתי אותו בזום אין ובזום אווט. כמו שאני רגילה לעשות גם בנפשי ולמצוא את מה שנחשב כ-"תחת" וגס. גם את מה שמחוספס וכזה לא תמיד מריח ובא ב-נעים…
אז אני לא שמה בצד או באמצע אלא ניגשת לברר את עצם העניין. משם הדרך קצרה לחוש מהו הקסם שזה עתה נברא בראייה חדשה. מה ממנו ככה משתקף לי מהצד שאיני רואה ואיך הוא בכל זאת קורא לי ואומר לי, בואי, הסתכלי מכל צד וצד… מכל הכיוונים רק אז, כשאני עומדת מול הבבואה שלי בראי, אני רואה את עצמי בשיא עוצמתי.
"תחת עץ האהבה, יושבים בצל האהבה
שניים עם הציפור עפים פורשים כנפיים
תחת עץ האהבה, יושבים בצל האהבה
שניים ומחייכים להם כל השמיים"
יוסי בנאי ונורית גלרון/ מילים: וירצברג אילן / סנונית מיכל
