אתמול רציתי מאוד לצעוק להן מהחלון כמה הקוקו שלהן יפה כל כך היום.
ככה זה כשאני עומדת ברמזור ומביטה סביבי כמה יפה הוא עולמי גם אם נראה הוא דרך פקק תנועה.
מביטה סביב, רואה אחת עם קוקו ארוך, חציו אפור לבן וסופו שחרחר המתאדה ומתהדר לו אט אט.
פסיעותיה היו קלילות למרות היותה אישה לא צעירה אך נפשה צעדה בקלילות כאילו הייתה ילדה להוטה ולא עוד אישה מבוגרת הפוסעת לאיטה.
הנסיעה ממשיכה אך הכיוון השתנה והשעה כבר חלפה מאז הקוק הלוהט שנראה קודם אך התחלף באחרת. גם היא, זקופת קומה מהלכת היא דקיקה דקיקה. גם לה היה קוקו מתוח בצבע בלונד ברונזה יפיפה. מהודק ומתנפנף לו עגלגל וכל פסיעה הקוקו אמר אך הידד.
אומנם זהו רק קוקו מתנופף לו ברוח אך היופי שניבט ממנו מילא את ליבי בשמחה. אז כן, ייתכן ומשהו בתוכי לא מודע הסיט מבט לעבר קוקו של אחרת אך כל עוד זה מילא אותי בשמחה, זה העיקר . כשנעים לנו בפנים, הכל יפה בעיננו אם נאפשר לעצמנו להסיט את האנרגיה שלנו למה שיש, שכן יפה מסביב במקום להזין את האנרגיה על מה שלא בשליטתנו כגון פקק תנועה, כך נוכל להפנות את תשומת ליבנו על מה שכן נותן את הטון ונע (תנועה) ומפעיל חלקים חיוביים בתוכנו המוקירים ומכירים את מה שיש ברגע הזה.
נעמי שמר כתבה כך:
"אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש….
ואני מאמינה לה….