אושר עובדיה 20/07/2025 No Comments מסתכלת, נזכרת בבובה ימימה דרך נעלי הבובה של הילדה בת השנתיים. אני חושבת לעצמי, מה בין מציאות מלחמתית למראה של תמימות, פשטות. נזכרת ב-דיוק עליו דיברה ימימה ובכל יממה אני מביטה על מה שניבט. שתףפוסט ← פשוט סגול רק לבקש → כתיבת תגובה לבטלהאימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *התגובה שלך * שם * אימייל * אתר שמור בדפדפן זה את השם, האימייל והאתר שלי לפעם הבאה שאגיב. Δ