מסתכלת, נזכרת בבובה ימימה דרך נעלי הבובה של הילדה בת השנתיים. אני חושבת לעצמי, מה בין מציאות מלחמתית למראה של תמימות, פשטות. נזכרת ב-דיוק עליו דיברה ימימה ובכל יממה אני מביטה על מה שניבט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *