אז הם רבו אתמול ( אבל ממש) מכות ( זה חדש) זה המשיך ב-לא מעניין לי את התחת מה יש לך להגיד…( גם חדש, טרי טרי)יכולתי להבין אותו כי באמת גיליתי אדישות שלא מאפיינת אותי. לפעמים אנחנו רוצים לפרק ולעזור להם לעבד מצבים שונים וזה לרוב הולך למקום של "הכלת יתר" הכלה שאבדה מהערך שלה.
לפעמים אנחנו נסחפים אחר הכאוס שלהם כי אנחנו נקרעים רק שיהיה להם טוב ולתת להם את כל הכלים, להגיש את הכי טוב שלנו… את כל מה שלא עשו איתנו. לפעמים יוצא לי המתבלבל שלי ואני נופלת ישירות לפח ואז הופכת למיץ שלו וזהו הדרך לחירייה ממש קצרה. דבר שלא קורה לי בעבודה שלי מול ילדים ואפילו טובה בלהדריך איך עושים זאת ועושה פלאים. מתוכן, זה ברור גם למה, הם פשוט לא הילדים שלי באמת פשוט יש לי מלא מקום בלב. כל יום עושה צעד ועוד צעד.
( ואל דאגה, הם קיבלו בורקס בשר)
אוהבת אתכם משפחה שלי
